יחיאל ערד

חיליק ערד
	חיליק ערד, 2013
לידה	1927; קוטנו, פולין
פטירה	2 בספטמבר 2017 (בגיל 90 בערך); סער
תקופת הפעילות	משנות ה-50 של המאה ה-20 – 2011
תחום יצירה	אדריכלות
יצירות ידועות	אתר ההנצחה לשיירת יחיעם, חדרי אוכל בקיבוצים סער, גבולות ועין המפרץ

יחיאל (חיליק) ערד (פלוצר) (1927 – 2 בספטמבר 2017) היה צייר, אדריכל ופסל ישראלי, איש קיבוץ סער.

קורות חיים

ערד נולד בשנת 1927 להינדה ויהודה, משפחת-רבנים, בעיר קוטנו שבפולין, וב-1933 עלה לארץ ישראל עם משפחתו. הוא התגורר בתל אביב, למד בבית הספר "תחכמוני", ובתיכון בבית הספר המקצועי "מקס פיין", בו למד שרטוט טכני, והיה חניך בתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1946 התפרסמה הכרזה הראשונה שלו, כרזת "נקרע את הספר הלבן". הכרזה הובלה בראש ההפגנות נגד הספר הלבן. בראשית מלחמת העצמאות נפל אחיו הבכור, משה פלוצר (1924–1948), בקרב שיירת יחיעם. לימים תכנן ערד את אתר ההנצחה במקום נפילת השיירה.

כחלק מחברותו בתנועה היה ערד מהגרעין המיישב של קיבוץ סער שעלה לקרקע בשנת 1948. הוא למד ציור בסטודיו אבני ואצל יוחנן סימון, יחזקאל שטרייכמן ומרסל ינקו. בהמשך למד אדריכלות בטכניון. לאחר לימודיו עבד שנים במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. בעבודתו בקיבוץ הארצי הושפע מעבודתו של שמואל מיסטצ'קין שעבד יחד איתו. מיסטצ'קין למד בבית ספר הבאוהאוס ונחשב לאחד האדריכלים שהשפיעו על הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל.

ב-1974 תכנן ערד את קיבוץ סמר ואת המבנים בו, ובמקביל תכנן גם את קיבוץ אליפז הסמוך, וכן את הקיבוצים כישור ופלך שבגליל העליון. לאחר עבודתו בקיבוץ הארצי פתח משרד עצמאי בקיבוצו, סער, אותו סגר בעקבות המיתון שגרמה האינתיפאדה השנייה. בשנים שלאחר מכן התמקד בתחום פעולתו הראשון - ציור.

ב-2013 יצא ביוזמתו הספר "הבית, המקום - מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" (הוצאת יד יערי) אותו ערכו במשותף יובל דניאלי ומוקי צור. הספר מסכם את פועלו החל משנות ה-50 ועד לעבודה האחרונה שיצר בגבעת חביבה ב-2011.

ערד היה נשוי לנעמי ולהם שלוש בנות. נפטר ב-2 בספטמבר 2017, והובא למנוחות בבית העלמין של קיבוץ סער.

עבודתו

במהלך השנים תכנן ערד בתים, מבני ציבור, קיבוצים ויישובים ואתרי הנצחה רבים. כן עסק בהכנת תפאורות^[1]. במבנים שתכנן הרבה להשתמש בבטון חשוף, חומר מקובל באותה תקופה ששימש אותו לאתרי הזיכרון.

ערד הקפיד להגיד "אתרי זיכרון והנצחה" ולא להשתמש במילה "אנדרטה". לטענתו, אנדרטה היא מונומנט שיוצר ריחוק בין האדם לבין המוצג לעומת אתר זיכרון שבא לקרב ולהכניס את המבקר לתוך החוויה. בחלק גדול מאתרי ההנצחה שתכנן המבקר יכול לצעוד ב"תעלות קשר" או להיכנס אל חדר זיכרון בפנים האנדרטה.